טרשת עורקים

טרשת עורקים היא מצב שבו שוקעים חומרים כמו שומני דם עתירי כולסטרול ותאי דלקת בדפנות העורקים (אנדותל). שקיעה זו מובילה עם הזמן להיווצרות פלאק (רובד טרשתי) המצר וחוסם את חלל העורק, וכך קשה לדם לזרום דרכו לאיברי הגוף ובהם הלב. כך, הטרשת עשויה להוביל למחלת לב כלילית – היצרות או חסימה של העורקים הכליליים, המובילים דם מחומצן לשריר הלב. התהליך הטרשתי הוא אטי ומתמשך ואינו מורגש עד להיצרויות/ חסימות העורקים. וכאשר אלו נוצרות, התסמינים עשויים להיות כאבים, לחץ ואי-נוחות בחזה, קוצר נשימה והזעה (תעוקת חזה).

האם טרשת עורקים פוגעת רק בלב?

טרשת עורקים עלולה להתפתח גם בעורקי הצוואר וכך לפגוע באספקת הדם למוח ולגרום לשבץ מוחי. בנוסף היא עלולה להתפתח גם בעורקי הכליות, לגרום להפרעה בתפקודן ולאי-ספיקת כליות. טרשת עורקים יכולה להתפתח גם ברגליים, מה שמוביל לירידה בזרימת הדם לאזור וכך לכאבי רגליים ולכיבים/ פצעים/ נמק בהן.
 

מהם גורמי הסיכון?

גורמי הסיכון העיקריים לטרשת עורקים ומחלת לב הם עודף משקל, סוכרת, חוסר בפעילות גופנית, לחץ דם גבוה, עישון, רמת כולסטרול גבוהה, והיסטוריה משפחתית של מחלות לב. אלו מובילים להצטברות של השומנים בעורקים או גורמים נזק לאנדותל וכך מאפשרים לשומנים לחדור אליו ביתר קלות. 

מהן הסכנות?

טרשת עורקים ומחלת לב כלילית מסכנות את החולה בעיקר באוטם שריר הלב (התקף לב), דום לב, ואי ספיקת לב (מצב שבו הוא לא מסוגל לעמוד בדרישת אספקת הדם של איברי הגוף). בנוסף, הפלאק מורכב מגרעין שומני שמצופה בקליפה דקה. לעתים היא עלולה להיקרע ולחשוף את הגרעין השומני לדם, מה שמפעיל את גורמי הקרישה ועלול לגרום להיווצרות קריש דם מקומי בעורק, שחוסם אותו. פגיעה כזאת, שמתרחשת בעיקר בעורקים הכליליים שבלב, עשויה לחסום את אספקת הדם לשריר הלב או להפחית אותה ולגרום גם היא להתקף לב.

איך מאבחנים?

האבחון מתבסס בעיקר על תלונותיו של המטופל. לעתים נדרשות בדיקות נוספות כגון אק"ג ואקו-לב במאמץ, מיפוי לב וצנתור לב אבחנתי. שיטות חדשניות לאיתור מוקדם של הטרשת כוללות סי-טי של כלי הדם של הלב ("צנתור וירטואלי") או בדיקה להערכת תפקוד האנדותל.

איך מטפלים?

הטיפולים הקיימים לפתיחת ההיצרויות והחסימות בעורקי הלב הם צנתור לב או ניתוח מעקפים. בצנתור מסוג אחד מוחדר סטנט (תומכן, צינור רשת מתכתי) בציפוי תרופה, שפותח את העורקים ותומך בהם, מחדש את זרימת הדם בתוכם, וכך מגביר את אספקת הדם והחמצן לשריר הלב. בצנתור מהסוג השני, מחדירים לעורקים בלון שקוטרו פחות ממ"מ אחד, מנפחים אותו וכך דוחקים לדפנות את החומרים הטרשתיים ופותחים את ההיצרות או החסימה. בסיום ההליך הבלון מרוקן ומוצא. כיום ברוב המקרים ההרחבה הבלונית היא שלב מקדים להשתלת סטנט.

בניתוח מעקפים מבצעים מעקף של חסימות/ היצרויות בעורקים הכליליים באמצעות שתלים שנלקחים מגוף המטופל – עורקים מבית החזה או היד או ורידים מהרגל. כך, עוקפים את האזורים החסומים/ מוצרים ויוצרים נתיב חדש שבו זורם דם עשיר בחמצן לשריר הלב.

הטיפול השמרני כולל תרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם, לאיזון גורמי סיכון אחרים (כגון יתר לחץ דם וסוכרת), ולהרחבת העורקים הכליליים.

טיפולים אלו עשויים להקל את התסמינים, להאט את התקדמות המחלה ואף להפחית את הסיכונים הנובעים מההיצרויות והחסימות של העורקים הכליליים, אך הם צריכים לבוא בנוסף לשינויים באורח החיים: הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה, ואכילת תזונה דלת שומן וכולסטרול; בין השאר היא ממעיטה בשומן מהחי ובשומן טרנס וכוללת מזונות כגון דגים, קטניות, פירות וירקות, אגוזים, ודגנים מלאים.

להמלצות התזונתיות המלאות להפחתת הסיכון להישנות טרשת עורקים ומחלת לב כלילית (מניעה שניונית)>>