ניתוח שאנט להמודיאליזה

שם באנגלית: A-V SHUNT

כתב: ד"ר חן שפטר

מהו ניתוח ליצירת שאנט להמודיאליזה?

ניתוח שבו נעשה חיבור תת-עורי בין עורק לווריד – שאנט שמו. קיימים שני סוגי חיבור: פיסטולה – תפירה ישירה בין עורק לווריד, וגרפט – חיבור באמצעות צינור סינתטי; קצהו האחד מחובר לעורק וקצהו השני לווריד. מטרת השאנט היא לאפשר טיפול דיאליזה, המחייב העברה של דם בקצב מהיר – מהגוף אל מכשיר הדיאליזה, ובחזרה לגוף דרך הווריד. חולים שהכליות שלהם חדלו לתפקד (סובלים מאי-ספיקת כליות) זקוקים לטיפול זה כדי שדמם ינוקה מרעלים וחומרים בלתי רצויים אחרים שמצטברים בו. לשם כך צריך להעביר נפח דם גדול מהגוף אל סליל הדיאליזה. לרוב הפיסטולה תבשיל לכדי שימוש לאחר ארבעה עד שמונה שבועות מהניתוח, והגרפט כבר לאחר שבועיים. אז עוביו של הווריד, התרחבותו והתמלאותו בדם יאפשרו להחדיר אליו מחט בקלות כדי לחבר את המטופל למכונת הדיאליזה.  

למי מיועד הניתוח?

חולי אי ספיקת כליות שגופם לא מסוגל לנקות את רעלי הגוף המצטברים (בדרך כלל הם מטילים מעט מאוד שתן, עד לחוסר ייצור מוחלט שלו) וזקוקים לדיאליזה.

איך מנתחים?

לרוב השאנט מותקן בזרועות, באזור שורש כף היד או כפל המרפק; באמצעות חתך או שניים מאתרים וריד שטחי ומחברים אותו לעורק. הצד נקבע לפי העדפת המטופל, אולם קיימים נתונים המגדירים אתר סביר להתקנת השאנט – כגון גודל הוורידים והעורקים והיצרויות בהם. בדרך כלל הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית או אזורית (במערכת העצבית של כל הזרוע).  

כמה זמן אורך הניתוח?

כשעתיים.  

מה משך האשפוז?

לרוב יומיים-שלושה (בהתאם לתוצאות בדיקה שבוחנת את נפח הדם שעובר בשאנט בדקה ומהירות ההעברה).

איך מרגישים אחרי הניתוח?

לרוב יש כאבים מקומיים שניתן לטפל בהם במשככי כאבים כמו אופטלגין ואקמול.

מה שיעור ההצלחה?

פרק הזמן שהשאנט מצליח לשמש לדיאליזה תלוי בעיקר באיכות העורק והווריד שמחברים ביניהם. כלומר: בכמות הדם שקוטרם יכול להעביר. בנוסף הוא תלוי במיקומם בזרוע – ככל שהעורק והווריד רחוקים אחד מהשני וקרובים לכף היד, כך קטן סיכוי ההישרדות של השאנט.

מהם הסיבוכים האפשריים?

זיהום סביב צלקת הניתוח (נדיר מאוד); תסמונת הגניבה העורקית – מצב שבו חלק ניכר מהדם העורקי שהיה צריך להתקדם בזרוע לעבר כף היד חוזר דרך השאנט לכיוון הלב, מה שעלול לגרום למחסור באספקת הדם אליה ולכאבים בהפעלתה או אף לסכנת קיומה (גם סיבוך זה נחשב לנדיר מאוד); היצרויות בוורידים או בעורקים בעקבות השימוש בשאנט, שניתן להתגבר עליהן בצנתור מקומי שלו.

הנחיות להתנהגות בבית

יש למדוד את גדילת השאנט בכל יום באמצעות הנחת אצבעות מעל צלקת הניתוח והרגשת הרטט שהוא מייצר. נוסף על כך יש להימנע מלחץ על השאנט, למשל לא למדוד לחץ דם באזור או לבצע בו בדיקת דם, לא לענוד/ ללבוש תכשיטים ובגדים לוחצים, לא לשכב על היד או להרים משאות כבדים, לשמור על האזור נקי ויבש, להגן עליו מפני חבלה ולהימנע מגירוד או גילוח שלו. לאחר החיבור למכונת הדיאליזה, אם נוצרת נפיחות מקומית בגלל דיקור לא מוצלח, יש לחבוש את אזור השאנט מבלי ללחוץ עליו בפד ספוג במים קרים, מכוסה בניילון.

מתי לפנות לרופא?

• כאשר הרטט של השאנט פוסק (ייתכן שהדבר נובע מחסימתו)
• כאשר נפצעים באזור השאנט - אז יש להפעיל עליו לחץ ולפנות מיד לקבלת טיפול
• בכל מקרה של אודם, כאב וחום מקומי באזור השאנט
• חום גבוה, מעל 38 מעלות