חמצון חוץ-גופי באמצעות ממברנה (ECMO)

שם באנגלית: ECMO - Extracorporeal Membrane Oxygenation

מהו אקמו?

אקמו הוא מכשיר שמעניק טיפול תומך חיים למטופלים שריאותיהם ו/או לבם כשלו. הוא מחמצן את הדם בגוף ומחליף זמנית את פעולת האיברים הללו עד להתאוששות והחלמה מהאירוע שגרם לקריסתם. הוא דומה למכונת לב-ריאה שנמצאת בשימוש בניתוחי לב, אך ניתן להשתמש בו למשך ימים ושבועות. כשהלב או הריאות מתאוששים וחוזרים לתפקד, תמיכת האקמו מופסקת בהדרגה.

הטיפול באקמו ניתן ביחידות לטיפול נמרץ על ידי מפעילי מכונת לב-ריאה, אחיות ורופאים שעברו קורס הכשרה מתאים. ומכיוון שמדובר במערכת טכנולוגית מורכבת מאוד שתומכת בחולים קריטיים, הצוות המטפל נעזר באנשי מקצוע רבים מבית החולים, ובהם רופאים מתחומים שונים, ביוטכנאים ופיזיותרפיסטים.

מהם המצבים שעלולים להוביל לטיפול באקמו?

הטיפול באקמו ניתן לילדים ומבוגרים שנמצאים במצב מסכן חיים אך הפיך לרוב.

יילודים, תינוקות וילדים:

יילודים עשויים להזדקק לאקמו בשל תסמונת שאיפת מקוניום (מצוקה נשימתית משמעותית שנגרמת עקב שאיפת מי השפיר המכילים את הצואה הראשונה), בקע סרעפתי נרחב או יתר לחץ דם ריאתי מולד. תינוקות וילדים עשויים להזדקק לאקמו לפני או אחרי ניתוחי לב מורכבים או עקב דלקת ריאות קשה וסיבוכים נשימתיים חריפים, הרעלה או אלח דם (מצב רפואי מסכן חיים שנגרם בשל תגובה חיסונית קיצונית לזיהום).

מבוגרים:

מצבים שעשויים לפגוע בלב ולהצריך טיפול באקמו הם למשל: התקף לב נרחב, אי ספיקת לב חריפה, דלקת שריר הלב, הפרעת קצב קשה, היפותרמיה (מכת קור), הרעלה, סיבוכים לאחר השתלת לב, והלם לבבי (פגיעה בלב שגורמת לכשל באספקת הדם לגוף) מסיבות שונות (ובהן לידה ותסחיף ריאתי).

מצבים שעשויים לפגוע בריאות ולהצריך טיפול באקמו הם למשל: דלקת ריאות חריפה, תסמונת מצוקה נשימתית (שמאפיינת חולי קורונה קשים), חבלה (פגיעה בריאות כתוצאה מתאונה), התקף אסתמה קיצוני והשתלת ריאה.

כיצד הטיפול מתבצע?

רוב המטופלים מגיעים לאקמו במצב קריטי/ קשה מאוד, מורדמים ומונשמים.

ביילודים, תינוקות וילדים:

מבצעים חתך קטן בעור הצוואר ומתקינים את החיבור לאקמו דרך כלי דם (וריד ועורק) צוואריים גדולים; אל תוך כלי הדם הללו מחדירים צינורות (קנולות) שמאפשרים לשאוב את הדם הוורידי (הלא מחומצן) מהגוף. לאחר חמצונו באקמו הוא מוחזר דרך צינור נוסף אל העורק הגדול בצוואר ומשם מגיע לכל איברי הגוף.

במבוגרים:

בכשל של הריאות: שאיבת הדם מהגוף נעשית באמצעות צינור גדול שמוחדר דרך וריד גדול במפשעה ומגיע עד ללב. לאחר שמחמצנים את הדם באקמו הוא מוחזר דרך צינור אל וריד גדול בצוואר, ומשם הלב שואב ודוחף אותו הלאה לכל איברי הגוף.

בכשל של הלב: שאיבת הדם מתבצעת באופן דומה – באמצעות צינור גדול שמוחדר דרך וריד גדול במפשעה ומגיע עד ללב. אך לאחר שמחמצנים את הדם באקמו, דחיפתו אל איברי הגוף מתבצעת דרך צינור שמוחדר לעורק המפשעה על ידי המנוע של האקמו.

מה משך הטיפול?

הטיפול באקמו נמשך בדרך כלל כמה ימים אך יכול להימשך גם כמה שבועות, בהתאם לחומרת המצב הרפואי.

אילו בדיקות עוברים ואילו תרופות והזנה מקבלים במהלך הפעולה?

פעולת האקמו מחייבת טיפול אינטנסיבי ביותר (לכן כל אח/ות אחראי/ת על מטופל אחד בלבד). בנוסף לחיבור לאקמו, למכשיר הנשמה ולעתים למכשור נוסף, נדרשים ניטור צמוד ורציף של דופק, לחץ דם, רמת החמצון בדם, בדיקות מעבדה תכופות, צילום חזה ובדיקת אקו לב כל יום, לעתים יותר מפעם אחת. כל פעולה, כמו רחצה ושינוי תנוחה, מתבצעת על ידי כמה אנשי צוות סיעודי ובהשגחת רופא. זאת כדי למנוע תזוזה של הצינורות הרבים המחוברים למטופל/ת וכדי לוודא שאין שינוי מבחינת המדדים החיוניים.

בנוסף ניתנות תרופות רבות, חלקן בטפטוף רציף, לתמיכה בלחץ הדם ובהתכווצות הלב ולהרגעה ושיכוך כאב, אנטיביוטיקה למניעת זיהומים, נוזלים,  והזנה רציפה דרך זונדה (צינורית המוחדרת דרך האף ומגיעה עד לקיבה) שכוללת את כל אבות המזון (פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים).

איך מרגישים תוך כדי ההליך ולאחר מכן?

כיוון שהמטופלים ברובם מונשמים ומקבלים תרופות הרגעה ומשככי כאבים הם לא סובלים. לאחר מכן אינם זוכרים את שהותם בטיפול נמרץ.

מהו שיעור ההצלחה?

שיעור ההצלחה יכול להגיע ל-85% אצל תינוקות עם אי ספיקה נשימתית חולפת, נע סביב 50%-70% במבוגרים עם אי ספיקה נשימתית או דלקת שריר הלב, אך יכול לצלול למספרים נמוכים מאוד אצל מטופלים שחוברו לאקמו תוך כדי החייאה. יש לציין כי האקמו נועד להציל חיים אך אינו משקם את האיבר שנפגע – הלב או הריאות – ולכן לא ניתן לצפות שכל המטופלים יחלימו.

מהם הסיכונים?

הטיפול באקמו מסובך ומסוכן ומיועד רק למי שנמצא בסכנת חיים ושיטות הטיפול המקובלות לא עזרו לו. במערכת האקמו יכולים להיווצר בועות אוויר וקרישי דם. הם עלולים לחדור למחזור הדם ומשם להגיע לאיברים חיוניים, כגון המוח, לחסום כלי דם ולגרום לאירועים כגון שבץ מוחי. כדי למנוע זאת מערכת האקמו נבדקת בקפדנות והאוויר מנוקז ממנה. בנוסף מוזרקת לזרם הדם תרופה נוגדת קרישה (לדילול הדם) לפני הטיפול. אך כך עולה הסיכון גם להיווצרות דימום בכל מקום בגוף. הדימום המסוכן ביותר הוא במוח, במיוחד לתינוקות. לכן הם עוברים אולטרסאונד ראש מדי כמה ימים.

קיים גם סיכון לזיהום (בדרגות חומרה שונות) – שכן חיידקים יכולים לחדור דרך פתחי המעבר של הצינורות בעור. לכן מקפידים מאוד על ניקיון האזור ונותנים אנטיביוטיקה עם הופעת תסמיני זיהום ראשונים. יש לזכור גם שבסביבת טיפול נמרץ קיים סיכון מוגבר לזיהומים בשל שימוש רב באמצעים כגון צנתרים וצינורות (שאליהם יכולים לחדור חיידקים).

הנחיות להתנהגות לאחר ההליך

• שומרים על פצעי הניתוח נקיים ורוחצים אותם פעם ביום בעדינות במים וסבון עד להחלמתם.
• משתדלים לחזור בהדרגה לפעילות גופנית, כולל תרגילי נשימה והליכה (הפעילות המומלצת ביותר לאחר אשפוז ממושך).

חשוב לזכור כי בשל מחלת הלב או הריאות הקשה ושיבוש מערכות הגוף או בשל סיבוכי האקמו, מטופלים רבים נזקקים להמשך מעקב וטיפול אינטנסיביים, לתמיכה סיעודית ופיזיותרפיה. לאחר מכן רבים מהם שבים לחיי שגרה.
 

מתי לפנות לרופא המטפל או לחדר מיון?

• חום מעל 38 מעלות
• קוצר נשימה משמעותי
• שיעול טורדני שמחמיר
• כיח דמי
• אודם מפושט, נפיחות משמעותית או הפרשה מוגלתית בפצעי הניתוח
• כאבים חזקים שלא משתפרים עם משככים

מושגים מעולם האקמו

אקו לב: אולטרסאונד שבוחן את תפקוד הלב.

בדיקת גזים: בדיקת דם שלוקחים מווריד או עורק כדי לדעת אם מגיע מספיק חמצן לגוף.

המופילטרציה: מכשיר שעוזר לפנות מהגוף עודף נוזלים ופסולת ומחליף את

תפקיד הכליות ביצירת שתן.

הפרין: תרופה שמטרתה למנוע את קרישת הדם שעובר דרך האקמו.

טסיות: שיירי תאים שאחראיים על קרישת הדם. הם מצטברים במקום שבו כלי דם נפגע, נדבקים זה לזה ומפרישים חומרי קרישה.

נקז חזה: צינור שמוכנס לריאות כדי לנקז אוויר או נוזלים.

קנולה: צינור שדרכו הדם נשאב, מחומצן ומוחזר.

קנולציה: תהליך החדרת הקנולות לתוך כלי הדם.

ACT: בדיקה שבוחנת את קרישת הדם ומתבצעת כל שעה.  

אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG): בדיקה שמנטרת את הפעילות החשמלית בקליפת המוח.

FLOW: כמות הדם שעוברת דרך מכשיר האקמו.