אבלציה (צריבה) לטיפול בהפרעות קצב

שם באנגלית: Catheter Ablation

טיפול בהפרעות קצב באמצעות צריבה – אבלציה – הוא צנתור חשמלי פולשני.

הלב מתכווץ ומזרים דם לכל חלקי הגוף בתגובה לאותות חשמליים שנוצרים במערכת חשמלית שנמצאת בתוכו. כאשר המערכת הזאת משתבשת, והאותות החשמליים הופכים חריגים, נוצרת הפרעה חשמלית בפעימות הלב. היא עשויה להתבטא בקצב אטי או מהיר מדי שלהן, בקצב שמשתנה מפעימה לפעימה ובדילוג עליהן.

רבים חשים פעילות לא סדירה של הלב לפחות פעם אחת בחיים אך כזו שאין לה משמעות קלינית. אבל כאשר פעילות זו קבועה היא עלולה להיות מסוכנת ואף קטלנית. הדוגמה השכיחה ביותר להפרעת קצב קטלנית היא דום לב – מצב שבו הלב מפסיק לפעום, וללא החייאה מידית (לרוב בתוספת מכות חשמל) מתרחש מוות מיידי. מצב זה נגרם למשל בשל פרפור חדרים – הפרעה שבה קצב הפעימות מהיר מדי, לחץ הדם יורד ואספקת הדם לאיברים פוחתת.

גורמי הסיכון העיקריים להפרעות קצב הם היסטוריה של מחלות שריר הלב (השכיחה שבהן היא התקף לב – בעקבותיו רקמת שריר הלב הופכת צלקתית, וכך נפגעת גם מערכת ההולכה החשמלית של הלב), תורשה, ותיקוני פגמים לבביים מולדים. אלו עלולים לגרום לצלקות בשריר הלב שכאמור עלולות להיות מוקד להפרעות קצב.

מי צריך לעבור אבלציה?

הטיפול מוצע לכל מי שסובל מהפרעות קצב; לעתים כקו ראשון ולעתים כקו שני – כשהטיפולים התרופתיים לא מועילים או בלתי נסבלים.

איך היא מתבצעת?

באבלציה מוחדרים צנתרים דרך חתך במפשעה שמגיעים עד ללב דרך כלי דם גדולים. בקצה הצנתרים קיים מנגנון אנרגטי – גלי רדיו – שמיועד לחימום מקומי והרס של רקמות הלב שבהן אותות חשמליים חריגים שגורמים להפרעות הקצב. החימום הורס את הרקמות הללו כך שהן לא יכולות עוד להזרים את האותות החריגים. כדי לאבחן את מיקומן, נעשה מיפוי חשמלי של שריר הלב באמצעות החדרת כמה צנתרים בו-זמנית ומערכת מיפוי ממוחשבת שיוצרת תמונת מסך תלת-ממדית חשמלית ומבנית של הלב.

לרוב לקראת ההליך המטופל/ת עובר/ת הרדמה מקומית, באזור הדקירה – במפשעה. אולם יש מקרים שבהם נעשים טשטוש עמוק (סדציה) או הרדמה מלאה (למשל כשמדובר בהפרעות קצב מורכבות יותר, שקשה למפות אותן, ולכן הטיפול בהן ממושך מאוד).   

האבלציה מתבצעת בחדר הצנתורים על ידי רופא/ה. בחדר נמצאים גם אח/ות, טכנאי/ת רנטגן וטכנאי/ת ביו-רפואי. לעתים ישנה גם נציגות מקצועית מהחברות שמספקות את הציוד לפעולה. 

כמה זמן היא נמשכת?

תלוי בסוג הפרעת הקצב. לרוב מדובר בטיפול שנמשך שעה עד שעתיים, אך לעתים, בהפרעת קצב מורכבת, הוא יכול להימשך שלוש עד שש-שבע שעות (למשל בעת מיפוי הפרעות קצב שמקורן בצלקות בחדרי הלב).

כיצד מתכוננים אליה?

שבוע-שבועיים לפני הטיפול נשלחת הזמנה עם הנחיות שיש לקרוא ולבצע בקפידה, ובהן: תאריך הטיפול ושעת ההגעה לבית החולים, טופס התחייבות (טופס 17) שיש להביא ביום הטיפול, צום (כולל שתייה) של שש שעות לפני הטיפול, בדיקות שצריך לבצע ולהביא, ושינוי או הפסקה בטיפול התרופתי הקבוע (על כך יש להתייעץ עם הרופא/ה). 

יום הצריבה – שלב אחרי שלב

• מגיעים בשעה שנקבעה למרכז דוידאי להפרעות קצב וקוצבים. 
• מוסרים את טופס ההתחייבות והבדיקות למזכירות. 
• צוות המשרד בודק את המסמכים ולאחר מכן מלווה את המטופל/ת לחדר ההתאוששות בחדר הצנתורים (לרוב ניתן להביא מלווה), שם מחכה הצוות הסיעודי. 
• לובשים חלוק בית חולים. 
• הצוות הרפואי מרכיב למטופל/ת צנתר ורידי פריפרי, מסביר על הטיפול ומחתים על טופס הסכמה. אם יש שאלות – זה הזמן לשאול. 
• עוברים למיטת הטיפול בחדר הצנתורים. 
   

מה משך האשפוז?

רוב המטופלים משתחררים בבוקר שלמחרת, אחרי בדיקת רופא/ה. במכתב הסיכום מקבלים הנחיות להמשך טיפול תרופתי ומעקב במרפאה במידת הצורך.

איך מרגישים לאחר מכן?

לעתים מופיעים חולשה, עייפות וכאב/ אי נוחות באזור הדקירה ב-48 השעות שלאחר ההליך, ומומלץ לפנות לצוות כדי לטפל. לעתים ישנם גם כאבים בחזה שלרוב נעלמים בתוך שבוע. אם מתפתח שטף דם תת-עורי או גוש קטן באזור הדקירה, לרוב הוא נספג בתוך כמה שבועות. אם מופיע דימום באזור זה – צריך ללחוץ עליו במשך כ-20 דקות. אם הוא לא נפסק, יש לגשת לחדר מיון או ליצור קשר עם הרופא/ה. 

מה שיעור ההצלחה?

שיעור ההצלחה נע בין 60% ל-90% ומעלה, תלוי במורכבות הפרעת הקצב; רוב המטופלים חווים שיפור משמעותי באיכות החיים. אך לעתים, גם לאחר צריבה מוצלחת של מוקדים חשמליים בעייתיים, יכול להופיע מוקד חשמלי בעייתי אחר. ולעתים המוקד הוא בעומק שריר הלב והצריבה מצליחה להרוס רק את השכבה החיצונית שלו. במצב כזה ייתכן שצריך יהיה לחזור על ההליך או לדון עם הרופא/ה על אפשרויות טיפול אחרות.

מהם הסיבוכים האפשריים?

הסיבוך השכיח ביותר הוא דימום מאזור החדרת הצנתר. במקרים נדירים יותר ייתכנו פגיעה במערכת ההולכה החשמלית של הלב או התנקבות בדופן השריר שלו. כמו כן תיתכן פגיעה באיברים הסמוכים ללב דוגמת הוושט או הסרעפת (תלוי בטכניקת הצריבה). דווחו גם מקרים של אירועים מוחיים שנראים בהדמיה מוחית בלבד, חסרי משמעות קלינית. עם זאת יש לציין כי לרוב שיעור הסיבוכים הקשים בטיפולי אבלציה נמוך מאוד ועומד על פחות מאחוז.

הנחיות התנהגות לאחר ההליך

• לאחר הפעולה המטופל/ת עובר/ת לחדר התאוששות, להשגחת הצוות הרפואי עד ההעברה להשגחה באחת ממחלקות בית החולים. 
• במהלך האשפוז נשארים במיטה. הצוות המטפל עוקב אחר קצב הלב, מעריך את מצב החתך, אומד את רמת הכאבים ומטפל בהתאם.
• ביומיים שלאחר מכן נחים ונמנעים מפעילות מאומצת ומהרמת משאות כבדים. ברוב המקרים ניתן לחזור לפעילות רגילה בתוך 72-48 שעות.

מתי לפנות לרופא?

• התעלפות או כמעט התעלפות
• דימום שאינו פוסק מאזור החדרת הצנתר
• כאב חריג, נפיחות מתגברת או דימום מהמפשעה
• כאבים חזקים בחזה
• קוצר נשימה קשה ופתאומי
• סחרחורת
• דופק מהיר מאוד
• חום מעל 38 מעלות